להקל על ההתחלה.
להקשות על הבריחה.

חוסם אפליקציות לא יוצר מוטיבציה. הוא מסיר את החלופה המיידית שמופיעה כשמשימה מרגישה לא ודאית, משעממת, קשה או לא נעימה. הסביבה הקטנה יותר הזו יכולה להספיק כדי להתחיל.

דחיינות היא לא תמיד בידור. אנשים נמנעים מעבודה חשובה על ידי בדיקת מייל, סידור מחדש של הערות, קריאת חדשות תעשייה, חיפוש כלים, או מחקר על שיטה טובה יותר. רשימת החסימה הרלוונטית היא אישית: היא מכילה את האפליקציות שעוזרות לכם להרגיש עסוקים בזמן שהמשימה האמיתית נשארת ללא מגע.

Fella בנויה לברירת מחדל קשוחה, לא ללוח מחוונים מוטיבציוני. אפליקציות נבחרות נשארות חסומות כל היום עם פתיחת חירום אחת של 5 דקות בכל סשן.

עקבו אחר הבריחה הראשונה, לא רק אחר הסשן הארוך ביותר. כשאתם מהססים לפני העבודה, על איזה אייקון אתם לוחצים? אינסטגרם אולי צורך עשרים דקות, אבל מייל עשוי להיות המהלך הראשון ששובר את המשימה.

הפרידו בין כלים למסלולי בריחה. השאירו את היומן, הקבצים, המצלמה, המחשבון, האימות, המפות, הטלפון וההודעות אם הם תומכים ביום שלכם. חסמו אפליקציות לפי ההתנהגות שלכם, לא לפי רשימת "אפליקציות רעות" גנרית.

חפשו הימנעות מכובדת. חדשות, לינקדאין, סרטוני פרודוקטיביות, אפליקציות פיננסים ותיבות דואר נכנס יכולים כולם לדחות פעולה קשה הבאה תוך תחושת אחריות.

התחילו עם שלוש עד חמש אפליקציות ברורות. רשימה ענקית נוטה יותר להפריע לחיים האמיתיים ולפתות לפתיחת חירום מהסיבה הלא נכונה.

זמן מסך נמצא תחת הגדרות > זמן מסך > פעילות באפליקציות ובאתרים. מגבלות שימוש לאפליקציות מספקות דקות יומיות; Downtime יוצר לוח זמנים. Fella צרה וקשוחה במכוון כשמגבלות גמישות אלו הופכות לחלק מטקס הדחיינות.

1. בחרו את אפליקציות הבריחה. בחרו את הפידים, אפליקציות הווידאו, המשחקים, החנויות, החדשות או תיבות הדואר שאתם פותחים במקום להתחיל.

2. הגנו על גישה מעשית. השאירו כלים ותקשורת דחופה לא חסומים. אם אפליקציה אחת מערבבת עבודה עם הסחת דעת, העבירו את הפונקציה הנחוצה שלה למקום אחר לפני החסימה.

3. השאירו את האפליקציות חסומות כל היום. Fella לא דורשת סשן מיקוד. זה מונע את "אתחיל את החסימה אחרי בדיקה מהירה אחת."

4. שמרו את פתיחת החירום. כל סשן חסימה כולל חלון אחד של 5 דקות. השתמשו בו למשימה אמיתית, ואז תנו ל-Fella להינעל אוטומטית שוב.

מודל לכל היום עובד הכי טוב כשאתם לא זקוקים לאפליקציות בידור על בסיס קבוע בשעות הערב. אם גישה צפויה לשעות הפנאי חשובה, בחרו במקום זאת בחוסם מתוזמן.

כתבו את הפעולה הנראית הבאה. "לעבוד על ההצעה" הוא מעורפל; "לפתוח את הטיוטה ולנסח מחדש את הפסקה הראשונה" הוא בר-התחלה. הסירו החלטות לפני שהן הופכות לתירוץ.

הנמיכו את ההתחייבות הפותחת. הבטיחו חמש דקות, פסקה אחת, בעיה אחת, או משטח אחד נקי. ההתחלה היא המטרה; ההמשך הוא אופציונלי.

הרחיקו את הטלפון מהישג יד. חסימת אפליקציות נבחרות עוזרת, אבל המכשיר עצמו עדיין מציע דפדפנים, הגדרות ותחליפים אחרים. מרחק מסיר בחירות נוספות.

בחנו את הסיבה, לא את האופי שלכם. הימנעות חוזרת יכולה לאותת על סדרי עדיפויות לא ברורים, תשישות, פחד מהערכה, תוכנית עמוסה מדי, או דאגה בריאותית. חוסם אפליקציות הוא כלי סביבתי, לא אבחנה או טיפול.

מחקרו של הפסיכולוג טים פיצ'יל ממסגר מחדש דחיינות כבעיית ויסות רגשי, לא כבעיית ניהול זמן. הימנעות ממשימה היא דרך לנהל את החרדה, השעמום, הטינה או אי-הוודאות שהמשימה יוצרת ממש עכשיו — תיקון מצב רוח לטווח קצר שמשאיר את אותה משימה, אותה תחושה ופחות זמן בצד השני.

המסגור הזה משנה מה באמת עוזר. טכניקה אחת נתמכת היטב היא כוונת יישום — תוכנית אם-אז ספציפית כמו "אם השעה 9 בבוקר, אני פותח את הטיוטה וכותב פסקה אחת." מטא-אנליזה של גולוויצר ושירן שכללה 94 מחקרים מצאה השפעה בינונית-גדולה על עמידה ביעדים לעומת החזקת המטרה לבדה, כי התוכנית מעבירה את ההחלטה לרמז במקום להשאירה לכוח הרצון ברגע עצמו.

חסימה וכוונות יישום פותרות חצאים שונים של אותה בעיה. חסימה מסירה לאן ההימנעות הולכת; תוכנית אם-אז נותנת לרגע ההתחלה צורה קבועה וקלת-מאמץ במקום החלטה פתוחה שאתם צריכים לקבל תוך כדי הימנעות.